פסק-דין בתיק עת"א 10325-02-12

המשיב 1 (להלן: " המשיב") מרצה עונש מאסר שביעי לתקופה של 28 חודשים בגין הרשעתו בעבירות פריצה לדירה וגניבה, היזק לרכוש במזיד ותקיפת בת זוג, נושא ת"פ 1656/09 (בימ"ש שלום אילת), פריצה לדירה וגניבה נושא ת"פ 19420-01-10 (בימ"ש שלום באילת) והחזקת קנבוס שלא לשימוש עצמי וסחר בקנבוס נושא ת"פ 20293-09-10 (בימ"ש שלום בת"א) וביום 31.1.12 החליטה המשיבה 2 (להלן: " הועדה") להורות על שחרורו המוקדם בתנאי שימלא אחר התנאים הקבועים בחוק, יישמע להוראות התוכנית הטיפולית של גב' היכל שהוצגה בפני הועדה, ושישלם את הפיצוי ואת הקנסות שהוטלו עליו, אם לא שילם אותם.

החלטה זו הוא נושא העתירה שבפנינו.

העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוני באת כוחו בפנינו, כי הועדה לא נימקה כראוי את החלטתה להורות על שחרורו המוקדם של המשיב, לא התחשבה בנסיבות ביצוע העבירות בגינן הוא מרצה את עונש המאסר, לא התחשבה בעברו הפלילי המכביד הכולל 6 מאסרים קודמים שמשניים מהם שוחרר על תנאי, לא התחשבה בהתנהגותו הגלויה של המשיב שאיננה תקינה לחלוטין, ובמיוחד לא התחשבה בעובדה שהמשיב לא עבר הליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר והצהיר בפני הועדה כי איננו זקוק לטיפול מאחר ואיננו אלים.

עוד טוען העותר כי הועדה לא התחשבה במידה הראויה בחוות דעת ועדת אלמ"ב מיום 19.9.11 שהתנגדה לשחרורו המוקדם של המשיב בשל העובדה שלא קיבל טיפול ולאור הנימוקים המופיעים בחלק החסוי של חוות דעת הועדה שהוצגו בפנינו, וכן לא התחשבה בהתנגדות משטרת ישראל לשחרורו המוקדם בשל אופיו האלים והיותו רצידיביסט.

ב"כ המשיב מתנגד לביטול החלטת הועדה וטוען כי היא לא סוטה ממתחם הסבירות ומשכך, לאור ההלכה הפסוקה שציטט בפנינו, אין היא ראויה להתערבותה של ערכאה שיפוטית.

באשר לטענה כי המשיב לא עבר הליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר, טוענים ב"כ המשיב והמשיב כי הסכמתו להירתם להליך טיפולי בכלא חרמון היתה מונעת ממנו את שחרורו המוקדם, לו הוא זקוק מנימוקים משפחתיים שפירט המשיב בפנינו.

עיון בהחלטת הועדה נושא העתירה מעלה כי היא סקרה את הנימוקים בעד ונגד שחרורו המוקדם ולמעשה ניתן לומר כי הנימוק היחיד שעולה מהחלטת הועדה, גם אם לא במפורש, והמצדיק לטענתה את שחרורו המוקדם של המשיב, הוא התוכנית הטיפולית של גב' היכל אותה מכירה או מוקירה הועדה.

עיינו בתוכנית הטיפולית של גב' היכל ואנו סבורים כי אין בה כדי לאיין או להפחית בצורה משמעותית את מסוכנותו של המשיב, במיוחד בכל הקשור בהתנהגותו האלימה כלפי גוף ורכוש כפי שבאה לביטוי בעברו הפלילי ובעבירות נושא גזרי-הדין בגינם הוא מרצה את עונש המאסר.

מדובר בתוכנית טיפולית שכוללת קבוצה טיפולית שנפגשת אחת לשבוע והשתתפות אסירים משוחררים המאופיינים בבעיות של התנהגות אלימה, ובשיחות פרטניות אחת לשבוע, אשר לדעתנו, כאשר המשיב טוען בפני הועדה כי הוא איננו אלים ולא זקוק לתוכנית טיפולית, איננה מספיקה כדי לאיין או להפחית במידה הדרושה את מסוכנותו של המשיב ואין בה כדי להוכיח סיכויי שיקום.

כאשר מדובר במשיב המרצה עונש מאסר שביעי בגין עבירות רכוש ואלימות, ולאור עברו המכביד, וכאשר משניים ממאסריו הקודמים שוחרר על תנאי, אחד מהם בתנאי תוכנית טיפולית של שירות המבחן, אין די בתוכנית הטיפולית של גב' היכל ועל המשיב היה להוכיח בפני הועדה קיומם של סיכויי שיקום והיעדר מסוכנות באם ישוחרר ולו בתנאי התוכנית הטיפולית של גב' היכל.

המשיב לא הוכיח במידה הדרושה בפני הועדה, כמו גם בפני ועדת אלמ"ב, וכמו גם בפנינו, היעדר מסוכנות באם ישוחרר על תנאי זו הפעם השלישי וקיומם של סיכויי שיקום כאשר הוא עצמו טוען כי אינו זקוק לטיפול בבעיית האלימות ממנה הוא סובל.

איננו מתעלמים כלל ועיקר מההלכה הפסוקה, כפי שבאה לביטוי לאחרונה בסעיף 32 לפסק דינו של כב' השופט מלצר בבג"צ 6067/11 ו- 6096/11 הפרקליט הצבאי הראשי ואח' נ' הועדה הצבאית לעיון בעונש ואח', לפיה התערבות בית משפט בהחלטות של ועדות שחרורים היא בגדר החריג לכלל, ובית  המשפט יתערב בהחלטת הועדה רק אם מצא כי זו חרגה מסמכותה או טעתה באורח חמור במלאכת האיזונים או משנעלמו מעיני הועדה שיקולים כבדי משקל שהיה עליה לשוקלם.

במקרה נושא העתירה שבפנינו אמנם הועדה לא חרגה מסמכותה אך טעתה באורח משמעותי במלאכת האיזונים בין השיקולים לקולא ולחומרה, ונעלמו מעיניה שיקולים כבדי משקל שהיה עליה לשוקלם כמו עברו המכביד של המשיב, נסיבות ביצוע העבירות בגינן הוא מרצה את עונש המאסר ובמיוחד היעדר השתתפות בהליך טיפולי במסגרת שב"ס.

גם אם המשיב יוצא לעת האחרונה לחופשות ולא היו כל בעיות בקשר לחופשות אלה, הרי אין דין חופשות, הדורשות היעדר מסוכנות לטווח הקצר, כדין שחרור על תנאי הדורש היעדר מסוכנות לטווח הארוך.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הועדה מיום 31.1.12 שהורתה על שחרורו של המשיב, מבלי צורך להתייחס ליתר הטיעונים המופיעים בעתירה כגון העובדה שהמשיב לא שילם ככל הנראה את הקנסות והפיצוי שהוטל עליו לשלמם בגזרי הדין בגינם הוא מרצה את עונש המאסר.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ט שבט תשע"ב, 12/02/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב 1.